רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן מברסלב נולד בשנת 1772 במז'יבוז' (היום אוקראינה) והיה דמות מרכזית בהתפתחות היהדות החסידית והוא היה נינו של הבעל שם טוב שהיה מייסד תנועת החסידות. מגיל צעיר גילה נחמן נטייה עמוקה לרוחניות, תפילה וסגפנות, חיו היו מלאים בחוויות רוחניות עמוקות ודבר רבות על המאבקים שלו בדרך הרוחנית לידיעת האלוהות. מנעוריו נמשך רבי נחמן לחיים רוחניים ובילה רבות את ימיו בתפילה, הרהור והתבוננות עצמית. לעיתים קרובות היה נסוג להתבודדות על מנת לתרגל כפי שהוא כינה זאת מאוחר יותר, התבודדות ותרגול של שיחה אישית עם אלוהים. נחמן דיבר רבות על החלק החשוב של "התבודדות" והתכנסות פנימה כדרך ישירה לתקשר עם האלוהות.
לאורך חיו נחמן מוכר היה כאדם רגיש ומופנם ותיאר את מהלך חייו כנקודות של שיא ושפל של רגשות קיצוניים. היו תקופות בהם הוא סיפר על תקופות השמחה שלו והדגיש את החשיבות של להיות תמיד בשמחה עקרון מרכזי בתורתו ומוכר היום, עם זאת הוא התמודד עם תקופות של עצב, דיכאון וייאוש עמוק אותם תיאר כהזדמנויות להעמיק את הקשר שלו עם האלוהות. הוא האמין שהרגעים הקשים הם רגעי המבחן לאמונה שלו עם אלוהים רגעי האור והחושך חיוניים לצמיחה הרוחנית של האדם.
עלייתו לרגל של רבי נחמן מברסלב לארץ ישראל בשנת 1798 היה רגע חשוב בחייו הרוחניים, הוא ראה בארץ ישראל את היעד האולטימטיבי להתעוררות רוחנית. הוא האמין שהארץ עצמה מכילה אנרגיות רוחניות ייחודיות שיכולות לרומם את נשמתו ולהביא לתובנות מיסטיות עמוקות. בשהותו בארץ ביקר נחמן במספר מוקדים רוחניים מרכזיים בזמנו ביניהם טבריה, חיפה וצפת. כל אחד מהמקומות הללו הייתה משמעות במסורת הקבלה. בין הביקורים שלו עם הרבנים וחכמי הקבלה, ביקר נחמן בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, שם תיאר שחווה התגלות רוחנית עמוקה שרק חיזקה את ההבנה ותחושת השליחות הרוחנית שלו ואת התפקיד שלו בעולם כ"צדיק". הוא ראה שבכוחו של הצדיק לרומם אחרים מבחינה רוחנית, מה שהפך לאבן יסוד בתורתו.
בגיל 13 נישא נחמן לאישה בשם סאשיה ועברו לגור בעייה אוסטין שם החל למשוך קהל, שנותיו הראשונות התאפיינו בגישות סגפניות קיצוניות, תרגולים אלו עזרו בטיהור הגוף והתודעה, להחליש את רצונות הגוף והראש ולאפשר חוויות רוחניות עמוקות יותר. לאחר מכן מיתן את הגישה שלו מתוך הבנה שקיצוניות זו עשויה להועיל תחילה בהתעמקות שלו, אך תרגול ממושך עלול להוביל לייאוש ולאו דווקא לשמחה. לעיתים קרובות הוא תרגל תקופות ממושכות של דממה, שבהן הוא נמנע מלדבר עם אף אחד, אפילו עם תלמידיו הקרובים ביותר. הוא ציין שתקופות אלו חשובות לא רק בתור פעולות של סגפנות אלא שימשו לעידון התודעה והיו קריטיות להתעוררות הרוחנית שלו. הוא עודד את חסידיו לבלות זמן לבד בכל יום, ולדבר עם אלוהים במילים שלהם כפי שנוהגים עם חבר קרוב. נוהג זה, רבים מחסידי ברסלב ממשיכים לקיים גם היום ונתפס כתרגול התבוננות עצמית רב עוצמה שמאפשר להם להתקרב לאלוהות מבפנים. תרגול זה ראינו גם במסורות השונות מסביב לעולם בניהם הפילוסופיה ההודית והבודהיזם. אחד מאותם מתרגלים רוחניים היה ראמאנה מהארישי שדיבר והדגיש את החשיבות של הדממה והשתיקה כאמצעי להתעוררות, מימוש עצמי והתקרבות לאלוהות. הוא לימד לעיתם קרובות באמצעות שתיקה מתוך אמונה שלא ניתן להעביר את האמיתות הרוחניות העמוקות ביותר באמצעות מילים, ושהן מהוות מחסום לחוויה האלוהית. אלא יש לתרגל דממה מחולטת בין אם זה בדיבור ובצורה מנטלית בפרט וכי שתיקה היא הצורה הגבוהה ביותר של הוראה רוחנית שהן היא מתעלה מעל ההבנה האינטלקטואלית שלנו.
לעיתים היה מבלה שעות ארוכות בתפילה ומדיטציה או עמידה במקום אחד לפרקי זמן ארוכים לפעמים בגשם או בלילה, או בתנוחות לא נוחות, דבר שעזר לו לטפח משמעת עצמית ולהתעלות מעבר לתודעה הרגילה ורצונות הגוף. בחר בחיים פשוטים וצנועים והמשיך לוותר לעיתים על מזון, ביגוד ותנאי מחייה נוחים על מנת למנוע כל מיני הסחות דעת להתפתחות הרוחנית שלו.
רבי נחמן דיבר לא פעם על הסיבות הרוחניות למחלות גופניות. הוא האמין שמחלות רבות נובעות מחוסר איזון רוחני או רגשי וכי טיפול בגורמים השורשיים הללו חיוני לריפוי אמיתי. למשל, הוא לימד שעצב ודיכאון עלולים להוביל למחלות גופניות, ואילו שמחה ואמונה עוזרים בשמירה על הבריאות. נחמן היה ידוע בביקורת החריפה שלו על כך שיש להיזהר ממתן אמון רב מידי ברופאים ותיאר לעיתים את הרופאים כ"עוזרים של מלאך המוות" הלא מסוגל לבצע את העבודה שלו בעצמו, וכי למרות שרופאים עשויים לסייע אך הם עלולים להביא גם לנזק אם בוטחים בהם יותר מאשר באלוהים.
תורתו של נחמן הייתה מהפכנית בזמנו, והתירה השפעה גם היום. מושג מרכזי בפילוסופיה שלו היה מושג ה"צדיק" שלדעתו לאדם שכזה יש כח להדריך ולרומם אחרים מבחינה רוחנית. הוא לימד כי לכל אחד יש את הפוטנציאל להפוך לצדיק דרך משמעת עצמית והתקרבות פנימית לאלוהים. הוא דיבר רבות על החשיבות של הפשטות, השמחה והאמונה והדגיש בקרב חסידיו כמה חשוב לשמור על שמחה גם בתקופות של אתגרים וייאוש בחיים. נחמן פיתח גם את המושג "התיקון הכללי" שכלל עשרה פרקי תהילים אשר נגלו לנחמן שיכולים לתקן פגמים רוחניים ולהביא לריפוי. תורתו הועברה באמצעות סיפורים שרבים מהם היו מלאים בחוכמה מיסטית ותרגולים מעשיים. מהלך חיו היו מלאי אכזבות וטרגדיה אישית, בהם התנגדות של מנהיגים חסידיים אחרים. השפעתו רק הלכה והתגברה לאחר מותו בשנת 1810 בהיותו בן 38.
כיום מאמינים רבים עולים בכל שנה לקרבו של רבי נחמן באומן שבאוקראינה במיוחד במהלך ראש השנה, והפך לאירוע מרכזי וחשוב בארץ ישראל שמושך אליו עשרות אלפי מאמינים מרחבי העולם.
